כפי שניתן לראות בהסברים שלנו על תפקידו ופעולתו של מגדש הטורבו, נכיר לכם עכשיו את הרכיב החשוב שנקרא פורק עודפים - 'וייסט-גייט'. כאמור, מגדש הטורבו מונע על ידי טורבינה המוזנת מזרימת גזי הפליטה של המנוע. זרימה זו אוצרת בתוכה אנרגיה וזו, במקום ללכת לאיבוד, מניעה את המניפות בצד החם של מגדש הטורבו ויוצרות מצדו השני של הטורבו, פעולת יניקת אוויר ודחיסתו בכוח למנוע.
תפקידו של פורק העודפים (וייסט-גייט) הוא למעשה לשלוט ולבקר את כמות כניסת גזי הפליטה למגדש הטורבו משתי סיבות עיקריות. כאשר המנוע עובד בסל"ד סרק, אם גזי הפליטה ינותבו לתוך מגדש הטורבו, המנוע עלול להיחנק ולהיכבות, משום שמגדש הטורבו יוצר הגבלה מסוימת על זרימת הגזים החוצה מהמנוע. במקרה זה, פורק העודפים מנתב את גזי הפליטה למעקף מסביב למגש הטורבו. כאשר המנוע מגביר סל"ד ומהירות גזי הפליטה עולה, פורק העודפים מפנה את הגזים למעבר דרך מגדש הטורבו, כדי ליהנות מיכולתו להגביר את נצילות הבערה.
תפקידו השני, מגיע בקצה השני של הסקאלה, כאשר המנוע משחרר כמות גדולה של גזי פליטה במהירות זרימה גבוהה (סל"ד גבוה), ואז נכנס פורק העודפים שוב לפעולה. כאן למעשה הוא שוב יפנה חלק מגזי הפליטה אל מעקף הטורבו, כדי למנוע מאלה לסובב את מגדש הטורבו במהירות גבוהה מדי. מגדשי הטורבו יכולים להסתובב במהירות של כ-100,000 סל"ד, אך אם הם חורגים מכך, השחיקה הפנימית שלהם גוברת מאוד, החום עולה בצורה קיצונית, עצמת גדישת האוויר לתוך המנוע עלולה להיות גבוהה מדי והמגדש עלול לצאת מאיזון ולהיהרס. נזק שכזה למגדש הטורבו, עלול להסב גם נזק כבד למנוע עצמו.
עד לא מזמן, פורקי העודפים היו מכאניים לחלוטין, כלומר עובדים בהתנגדות של קפיץ לפעולתם וניתן היה לשלוט בתזמון הפעולה של פורק העודפים על ידי החלפת קפיצים לכאלה בעלי התנגדות שונה מהמקור. היום, מרבית כלי הרכב החדשים נעזרים בפורקי עודפים חשמליים ומבוקרי מחשב והדבר מאפשר לניהול המנוע לשלוט במדויק במהירות סיבוב המגדש ולמקסם את היעילות שלו ויעילות המנוע בהתאם, בכל טווח הסל"ד.
